הקושי שבהבנת לשון הקודש

חלקים מאתנו לא בקיאים היטב בלשון הקודש.
וזאת מ2 סיבות עיקריות:
1. חוסר לימוד בהיקף גדול של ספרות לשון הקודש [תנ"ך , משנה וכו' וכו'].
2. אדם שגדל במדינת ישראל המודרנית ולמד לדבר בעברית במקום בלשון הקודש.

ראשית נסביר מה ההבדל בין לשון הקודש לעברית המודרנית:
במהלך 'חידוש השפה העברית' מאז תחילת הציונות, דאגו 'מחדשי השפה העברית' ליצור ולחדש שפה שניתן לדבר בה כל דבר בחיי היום יום. אך זאת לפעמים בא על חשבון ובמקום להיות צמודים ונאמנים למשמעות המילים בלשון הקודש, המילים כפי שהם במקורות: בתנ"ך ובחז"ל.
דבר זה גורם פעמים רבות שאדם שגדל ולמד עברית מודרנית, לא מספיק יודע לשון הקודש, ובמקרה הטוב פשוט לא מבין מילים מסויימות, ובמקרה הגרוע מבין מילה בחז"ל או בתנ"ך במשמעות שגויה, שלפעמים עלולה לגרור טעות הלכתית.
ניתן כמה דוגמאות:
א. המילה 'שבת' [בבית דגושה] משמשת בחז"ל ב2 משמעויות: 1. היום השביעי בשבוע.  2.שבוע. 
ישנם מקרים בחז"ל, שאם אינך מודע לשני הפירושים לא תבין טוב את מאמר חז"ל.
ב. המילה 'במקום' משמשת בעברית המודרנית בדרך כלל במובן של 'חלף' דהיינו א' במקום ב' הכוונה היא שיש את א' חלף ב', אבל אין את א' וב' ביחד. אבל בחז"ל משמעות המילה במקום היא 'ב-מקום' דהיינו במקום שיש את א' יש או צריך להיות גם את ב'. למשל במאמר חז"ל בהלכות שבת: שצריך להיות 'קידוש במקום סעודה', הכוונה היא שצריך לקיים את הקידוש והסעודה באותו מקום. אבל מי שלא בקיא היטב בלשון הקודש עלול להבין בטעות שעושים קידוש 'במקום' = 'חלף', סעודה, דהיינו שלא צריך לעשות סעודה, אלא עושים קידוש 'במקומו'. זאת טעות חמורה, שהינה הפך ההלכה.
ג. לפעמים העברית המודרנית גורמת לנו לזהות לא נכון חפצים, צמחים, בעלי חיים, ארצות, וכו' כי מחדשי השפה העברית לא הרגישו מחוייבים למסורת בנושאים אלו. למשל זיהוי החיה 'צב' בחומש ויקרא [שנבלתה מטמאת] היא: לפי רש"י: החיה שהיום נקראת קרפדה, ולפי מסורת יהודי תימן: החיה שהיום נקראת 'חרדון הצב' [סוג של חרדון = לטאה], ואילו בעברית המודרנית המילה 'צב' מזוהת עם החיה שנקראת באנגלית: turtle. [גם אם יימצאו אי אילו מקורות או מחקרים שמאפשרים את הפרשנות הזו, ודאי שאין זו הפרשנות הפשוטה של 'בן חמש למקרא'].


חשוד ב2-4 משמעויות למילים של הספר הקדוש.




דף זה באמצע תהליכי עריכה. עמכם הסליחה