הקושי להבין את הלוגיקה של הגמרא

הגמרא היא לוגית ביסודה, אך, פעמים רבות הלוגיקה שלה שונה מעט מהלוגיקה המוכרת לנו. אביא 3 דוגמאות להבדלים בין הלוגיקות לפי רמת הקריטיות של השוני ביניהם:
א. בלוגיקה האריסטוטלית יש רק 'אמת' אחת אפשרית או שטענה A נכונה או שטענה  A~  נכונה [= טילדה A = שלילת A = ההפך הגמור מA = טענה A אינה נכונה].
לעומת זאת בלוגיקה התורנית יש להבדיל בין 'אמת' ל'אמת לאמיתתה/ו'. כשיש 2 דעות חולקות של גדולי ישראל המביעים דעותיהם לפי כללי התורה, כמו בית שמאי ובית הלל , אז... 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים' ['והלכה כבית הלל']. זאת אומרת 2 הדעות הם אמת. 2 הדעות הם דברי אלוקים חיים [שימו לב - שם אלוקים ולא שם הוי"ה, על ה'אמת לאמיתתו נאמר על דוד המלך - 'והוי"ה עימו' - שהלכה כמותו בכל מקום - מי שהלכה כמותו רמת ה'אמת' שלו קשורה לשם הוי"ה הגבוה משם אלוקים]. 2 הדעות הם 'שכל אלוקי' של בורא עולם. 2 הדעות הם תורה [אסור לומר אותם בשירותים, צריך לברך ברכות התורה לפני וכו']. 2 הדעות נמצאות בעולם האצילות וכו'. בפועל הלכה למעשה נתנהג רק כאחד הדעות כי היא 'אמת לאמיתתה'.
התכונה הזו מסבכת מאוד את הלוגיקה התורנית ואת הבנת הגמרא, [ודורשת נוסחאות מיוחדות עם רוצים להציגה בנוסחאות של הלוגיקה המתמטית - אריסטוטלית], מכמה סיבות [יפורטו בעתיד בעז"ה].
[חשוב לציין שיש הבדל מסויים ביהדות בין 'אמת' בתחום ה'דעות' = מה רצון אלוקים, לבין 'אמת' על מאורע/תכונה במציאות - שם יותר קשה להגיד שיש 2 אמיתות נכונות - זה נושא גדול וסבוך המכונה ביהדות 'מחלוקת במציאות' ואין כאן מקומות בנתיים - ניתן לפנות אליי בפרטי ב'צור קשר'] 

ב. בלוגיקה הרגילה יש קושיא [או סתירה] רק כששני מקורות אומרים דבר והיפוכו. בגמרא יש גם קושיא מסוג נוסף, אני קורה לה 'קושיית ייתור': הגמרא מקשה: אם הדבר כל כך ברור, אז למה אומרים אותו?? או בלשון הגמרא - 'פשיטא'?!, אין כאן מקור נגדי, ובכל זאת יש קושיא.

ג. בשלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת, לא כל המידות מובנות לנו בהגיון שלנו.
המידה 'קל וחומר' היא בעיקרה הגיונית: אם החמרנו במקרה הקל, קל וחומר שנחמיר במקרה החמור. או להיפך: אם הקלנו במקרה החמור קל וחומר שנקל במקרה הקל.
אך יש מידות שאינן 'הגיוניות' במובן הרגיל, למשל 'גזירה שווה'.
ישנם מעל 50 מידות שהתורה נדרשת בהם [הלל הזקן היה מונה 7, ר' ישמעאל 13, ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי 32, ובפועל ישנם מעל 50 - רשימה מלאה ניתן למצוא בערך 'מדות' באנציקלופדיה תלמודית]. ולכל אחת 'כללי לוגיקה' משלה. זאת אומרת כללים מתי אפשר להפעיל את המידה ומתי לא ואיך מותר להפעיל אותה. [זה כמו ארגז כלי עבודה, עם כלים מכלים שונים שלכל אחד 'כללי הפעלה' שונים הנמצאים ב'חוברת הפעלה' מצורפת. ניתן למצוא את כללי כל מידה בערך שלה באנציקלופדיה תלמודית: למשל בערכים: 'הקש', 'גזירה שווה', 'בנין אב', 'אם אינו עניין ל... , תנהו עניין ל...' 'אתים וגמין', ועוד ועוד].

כשנתקלים בגמ' בפסוק שלומדים ממנו הלכה, צריך להפעיל 'אזעקה' שתעזור לנו להבין את הלימוד מהמדות שהתורה נדרשת עד הסוף.
אחרי ש:
0. הפעלנו אזעקה - זיהינו שיש כאן עכשיו לימוד ממדות שהתורה נדרשת. זאת אומרת שלומדים מפסוק בתורה שבכתב [304,805 אותיות שבספר  תורה], הלכה של תורה שבעל פה [שלא כתובה במפורש בתורה שבכתב, על ידי מדות שהתורה נדרשת.
[ניתן לזהות זאת בכמה שיטות: א. אם זיהינו שזה דין דאורייתא [ולא 'הלכה למשה מסיני'], ב. אם זיהינו פסוק [כמעט תמיד זה סימן מזהה], ג. אם זיהינו מילת קוד [=תמרור] הקשורה למידות שהתורה נדרשת [למשל: 'מקיש' - סימן להיקש, 'ומה .... , .... אינו דין....' - סימן לקל וחומר, וכו']
1. עלינו לזהות מאיזה פסוק, מילה בפסוק, אות במילה בדיוק - לומדים את הלימוד. [לפעמים מעורבים כמה פסוקים, או כמה מילים באותו פסוק, סמוכות או לא סמוכות]. בדרך כלל קריטי ללמוד ולהבין את פשט הפסוק בלי ולפני דרשת חז"ל.
2. מהי ההלכה המדוייקת שלומדים מהפסוק הזה. [חובה להדגיש זאת , כי לפעמים ההלכה שבפועל נלמדת מהפסוק היא לא ממש ההלכה שניסינו ללמוד, ויש 'פער' נוסף שצריך להשלים על ידי מידה נוספת ממידות שהתורה נדרשת, או אף על ידי פסוק נוסף]
3. מהי שיטת הלימוד, כלי העבודה, המידה שהתורה נדרשת. [ללומד המתחיל זה בדרך כלל מאוד קשה כי הוא כלל לא מכיר את כל 50 המידות ובוודאי לא את כלליהם ואת מילות הקוד המרמזות אליהם - לכן כדאי להקדיש זמן מחוץ לזמן לימוד הגמרא ללמוד על המידות שהתורה נדרשת. יש לשים לב שישנם מידות מאוד מאוד נפוצות שלא מופיעות ברשימת 13 המידות של ר' ישמעאל].

בשביל לזהות את המידה, [ולפעמים גם את המילה/המילים בפסוק שמהם דורשים את הדרשה - שלב 1], כדאי מאוד להכיר 3 קדם-מידות. אני מכנה 'קדם-מידה', פעולה שמפעילים חז"ל על הפסוק, אבל היא לא מה50 מידות שהתורה נדרשת בעצמם, אלא מעין 'מידת-על', שצועקת לי : כאן חובה להפעיל מידה. 
1. הכחשת הכתובים [לכאורה] = סתירת הכתובים [לכאורה]. כשיש 2 פסוקים שלכאורה סותרים זה את זה, פעמים רבות הפשט 'צועק' דרשני. הערה: אין צורך שהפסוקים עצמם יסתרו זה את זה, יכול להיות גם שדרשה מפסוק אחד , סותר פשט של פסוק שני.
2. ייתור הכתוב [לכאורה] - זו ה'קדם-מידה' המצויה ביותר, שיש בפסוק אות/מילה/מילים מיותרים לכאורה, זאת אומרת, שהיינו יכולים להבין את פשט הפסוק גם ללא מילים אלו , ואין הפסוק הזה אומר אלא דרשני. רבות מאוד ממידות שהתורה נדרשת באות אחר 'ייתור', למשל: ריבוי, מיעוט, אם אינו עניין ל... תנהו עניין ל... , גזירה שווה [בחלק מהמקרים], ועוד ועוד..
3. חוסר שלמות הכתוב [לכאורה] - אלו מקרים שבהם במבט ראשון ולפי הפשט הפסוק דיבר בחוסר שלמות בשביל להבהיר את הפשט. זה כולל 2 מקרים עקריים:
3א. בחירת שורש [בדרך כלל בפועל] שנראה חריג במבט ראשון [ולפעמים גורם גם ליייתור], זה מוביל בדרך כלל לקדם-מידה הנקראת 'שינה הכתוב' ולפעמים לעוד מידות [למשל יעקב אומר לבניו 'רדו שמה' במקום המילים המתאימות יותר לכאורה 'לכו שמה' , ולומדים מזה שחייבים ללמוד משהו נוסף ממילים אלו [מלבד הפשט המדבר על הלכיה למצרים], ומפעילים מידת 'גימטריא' ולומדים ש'שינה הכתוב' וכתב 'רדו' כי רמז להם שיהיו במצרים 210 שנה כמנין 'רדו'. עוד דוגמא מהלכות ירושה ונחלות [סוף פרשת פנחס], בכל נתינת נחלה לזכר כתוב שורש 'נתינה' : ונתתם, ונתת, אך בכל נתינה נחלה לנקבה כתוב שורש 'העברה' : 'והעברתם', 'והעברת'. חז"ל דנו למה 'שינה הכתוב' בנושא, והתשובות השונות של התנאים כוללים כמה מידות שונות זו מזו [כולל גזירה שווה, ועוד].
3ב.  חוסר שלמות לכאורה בסדר של הפסוק. אלו מקרים שבשכל אנושי פשוט הייתי מסדר בסדר 'הגיוני יותר' להבהרת פשט הפסוק, ושינוי הסדר 'צועק' שצריך להכניס פה מידה נוספת. [עיין למשל בבמדבר ז, יט ברש"י ד"ה 'מזרק אחד כסף' שם גם מופעלת גימטריא אחר כך].
[הערה למתקדמים:  3 הקדם מידות מקבילות ל3 סוגי הקושיות שמונה הבית יוסף בכללי הגמרא שלו]

למעשה כשמגיעים לשלב זה ב'אזעקה' שלנו כדאי לקרוא את הפסוק לאט להבין את הפשט שלו ולומר את הפשט במילים שונות מהמילים של הפסוק, ואז לשאול את עצמנו [לפי סדר ה'קדם-מידות']:
1. האם יש סתירות לכאורה בתוך הפסוק [או מפסוק אחר המוזכר בסוגיא]?
2. האם יש בפסוק אותיות/מילים מיותרות לכאורה לשם הבנת הפשט? האם הייתי יכול להבין את פשט הפסוק גם אם הייתי מוחק אות / מילה / מילים מסויימות?
3א. האם ניתן היה להחליף מילה אחת עם שורש מסויים במילה אחרת עם שורש אחר ועדיין הייתי מבין את הפשט? למה יש עדיפות למילה האחרת?  
3ב. האם סדר הפסוק הוא הסדר הכי הגיוני [בשכל אנושי] להבנת הפשט? אם לא - מה הסדר הרצוי?
[כמובן כל השאלות האלו - חס ושלום אין מטרתם לערער את קדושת התורה, אלא להדגיש שברמת ה'פשט' יש כאן איזו קושיא/בעיה/ייתור/חוסר שלימות/חוסר סדר, מה שמכריח אותי להפעיל את רמת ה'דרש' בשביל לתת הסבר תורני שכלי למה בורא עולם נקט דווקא במילים האלו בפסוק זה] 
אם ענינו לאחת מ4 השאלות הללו בחיוב [זאת אומרת שזיהינו את אחת מ3 ה'קדם-מידות', אז יהיה לנו יותר קל למצוא את המידה הספציפית שבה השתמש התנא או האמורא שדרש את הדרשה.

4. השלמת פערים: איך בדיוק ממילה זו לומדים דווקא הלכה זו , ודווקא ממידה זו לפי כל הכללים שלה. שלב זה לפעמים לא קיים [במקרה שהלימוד פשוט ביותר], אבל בדרך כלל הוא כן קיים. ישנם סוגים רבים של פערים שצריך להתייחס אליהם בשביל להבין את הלימוד בשלמות. למשל: להשוות את הדרש שלמדנו לפשט הפסוק, להבין למה בכלל באים לדרוש מילה מסויימת [בד"כ כי היא מיותר לכאורה - היינו יכולים להבין את פשט הפסוק גם בלעדיה], למה מפעילים על הפסוק דווקא את המידה הזו ולא מידה דומה לה, גם במקרה שברור למה מפעילים דווקא מידה זו: למה דווקא ההלכה הזו היא המסקנה מהלימוד ולא הלכה דומה לה [ראה בדוגמא שבהמשך], במקרים שיש מחלוקת בלימוד מן הפסוקים, ישנם עוד ועוד פערים כי: בדרך כלל כל דעה מביאה פסוק אחר עם לימוד אחר לטובת עצמה, וממילא כל דעה צריכה להתייחס גם לפסוק השני ולהסביר אותו, מה שגורר הרבה פעמים צורך להתייחסות הדדית עוד ועוד [אחד התמרורים לכך הוא: 'ואידך... ואידך... ']. בדרך כלל הברייתא/הגמרא עצמם לא מסיימים עד הסוף שלב זה - השלמת הפערים, ואנו נדרשים לעיין ברש"י, בתוס', במהרש"א , ברש"ש ובעוד מפרשים עד שנצליח לסיים להשלים את כל הפערים ברמה שהלימוד כולו מובן לנו בשכל לוגי [כמובן לפי הלוגיקה של חז"ל] עד תומו.

דוגמא קטנה [מהפסוק שבדוגמא הבאה, יש הרבה לימודים שונים לחלוטין. אנו נתמקד רק בחלק מהם לשם הדגמה]:
התורה כותבת: 'לא תבשל גדי בחלב אימו'
הפשט של תורה שבכתב [לפני דרשת חז"ל] הוא: אסור לבשל [ורק לבשל], גדי [ורק גדי], בחלב של אמא שלו [ורק של אמא שלו].
חז"ל מספרים לנו שהאיסור לא חל רק על גדי. ברגע זה כבר אפשר להפעיל את האזעקה [שלב 0], כי מדובר פה על דין דאורייתא שנלמד מפסוק. ואינו כתוב במפורש בפסוק.
שלב 1. הלימוד הוא מהפסוק הזה מהמילה גדי [זה שלומדים שזה לא רק גדי נלמד דווקא מהמילה גדי ולא מאחת מ4 המילים האחרות בפסוק זה, כפי שנראה בהמשך]
שלב 2. ההלכה שרוצים ללמוד [בשלב זה - בהמשך יהיו עוד הלכות] היא: 'לא תבשל [כל] בהמה טהורה בחלב אימה'
שלב 3. המידה ממידות שהתורה נדרשת שמשתמשים בה היא: 'דיבר הכתוב בהווה' - מהות המידה היא שלפעמים התורה אמרה פרט מסויים בהלכה , אבל בפועל זו רק דוגמא שהיתה מצוייה יותר [=דיבר הכתוב במצב ההווה תדיר יותר], אבל באמת זו רק דוגמא, וההלכה חלה גם במקרה כללי יותר . כמו במקרה שלנו: גדי היא רק דוגמא של בהמה טהורה בשעה שיש עוד 2 בהמות טהורות: כבש ועגל, והטענה היא שהתורה לא כתבה גדי למעט [מידת 'מיעוט'] בעל חיים אחר, אלא רק כדוגמא לבהמה טהורה.
שלב 4. סגירת פערים: בשלב זה צריך לענות על כל מיני שאלות המתעוררות מהפסוק, או מכללי המידה שהשתמשנו בה או מפסוקים אחרים ומדות אחרות, ולהראות למה דווקא ההלכה שאמרנו היא הנכונה [לפי הכללים - לא רק מתוך אמונה עיוורת לגדול בישראל שאמר זאת - כי מצוות 'לימוד' תורה כוללת גם הבנה בשכל האנושי שלנו]. במקרה של הלימוד הזה ניתן לשאול: למה להפעיל פה דווקא מידת 'דיבר הכתוב בהווה' המרחיבה את המקרים בהם חל הדין [לא תבשל], ולא את מידת המיעוט והדיוק: אולי נדרוש: דווקא 'גדי' ולא שום בעל חיים אחר [כמו למשל בפסוק 'כל פטר חמור תפדה בשה' - שם נדייק 'דווקא פטר חמור' ולא 'פטר סוס' או כל בעל חיים אחר] - כאן נצטרך להכנס לכללי ההפעלה של מידת 'דיבר הכתוב בהווה'. שאלה נוספת: האם זה שהתורה כתבה 3 פעמים פסוק זה [וממילא 3 פעמים את המילה 'גדי'] - משנה את כללי הלימוד בנושא שלנו: 'איזה בעלי חיים כלולים בדין' - בהתעלם לרגע מאיזה פעולה אסור לעשות [בישול, אכילה או הנאה]. שאלה נוספת: גם אם נניח שהמילה 'גדי' נדרשת בצורה 'מרחיבה' - דיבר הכתוב בהווה והאיסור כולל עוד בעלי חיים - נשאלת השאלה למה דווקא כבש ועגל. אולי רק כבש [= אולי רק המקרה הכללי של 'בהמה טהורה דקה' - מושג הלכתי קיים בהלכות אחרות], אולי גם 7 חיות טהורות [ואכן יש דעה כזו בתנאים], אולי גם בהמה/חיה טמאה,  [בצורה שמי שיאכל כלב בחלב יהיה חייב פעמיים מלקות, אחת משום בשר כלב ואחד משום בשר וחלב] וכו' וכו'. אני טוען שאם נתייגע נמצא בסוף תשובה לכל השאלות מתוך הפסוקים , המדות שהתורה נדרשת, וכללי ההפעלה של המדות האלו. ואם יש שתי דעות בחכמי ישראל - נמצא תשובה מלאה לפי כל אחת מהדעות.

ד. חשוב להכיר גם את הלוגיקה האריסטוטלית לשם לימוד הגמרא. למשל אחד מסוגי המהלכים הכי מורכבים בגמרא הוא : הוכחה על דרך השלילה [מתבססת על הנוסחא הלוגית    ((A->B)->(~A->~B)) ].   המשך יבוא

דוגמא נוספת לצורך לשלוט בלוגיקה האריסטוטלית:
אם אני  משתמש במהלך מסוג הוכחה, הסקה, או דיוק, אני מוכיח משהו בתהליך לוגי לפי הלוגיקה של אריסטו [ולפעמים בתוספת לוגיקה תלמודית]: חשוב מאוד להבחין במהלך ההוכחה ב'הנחה סמוייה'.
מה זה הנחה סמויה?
הנחה + סמוייה = 
הנחה זה משהו שאני מניח כנכון ללא שום הוכחה. ברור לי שהוא נכון אך אין לי הוכחה, ורק אם הוא נכון אוכל להמשיך לשלב הבא בהוכחה שלי.
סמוי/ סמוייה = דבר שאני יש לי ואני מסתיר, לא מפרסם.
הנחה סמויה = אני מניח משהו כנכון ללא שום הוכחה ומסתמך עליו בשביל השלבים הבאים של ההוכחה, אבל אני מסתיר זאת. לא כותב זאת בפירוש בתוך המילים של ההוכחה שאני מביא בפני הציבור.
כמעט תמיד , הדרך של הגמרא 'לפרוך' = 'להרוס' הוכחה, זה למצוא את ה'הנחה הסמויה' [בגלל שהיא סמויה = נסתרת צריך לחפש אותה], ואז להראות שהיא רק הנחה [= שאין לה שום הוכחה], ולטעון שהיא בכלל לא נכונה, ואם היא לא נכונה, כל המשך ההוכחה נופל ולא נכון גם הוא.
הוכחה סמויה בדרך כלל היא גם 'נקודת תורפה' [=נקודת חולשה] של רצף הוכחות לוגיות. כמו שרשרת ברזל שקשורה לתקרה. נקודת התורפה של השרשרת היא החוליה מברזל הכי חלשה. אם אני אשבור את הטבעת הכי חלשה, כל הטבעות ממנה ומטה יפלו לרצפה. אני אני רוצה להוכיח שהשרשרת מגיעה עד הרצפה. כל טבעת שהיא שיש בה נקודת תורפה ואני אשבור אותה, תפיל את כל הטבעות שממנה ומטה, והשרשרת לא תגיע עד הרצפה, וממילא הרסתי את כל ההוכחה.
דוגמא: ההוכחה שהתנא של המשנה באיסור בישול עוף בחלב , סובר שאיסור בישול עוף בחלב דאורייתא. ההוכחה בנויה מ4 טבעות. רב אשי הורס את טבעת מספר 3 [הנחה סמויה ש: כל הדברים האסורים במשנה אסורים באותה רמת חומרה], ו'פורך' = 'הורס' את כל ההוכחה. פירוט יבוא.








הדף בעריכה - המשך יבוא בקרוב.